עמוד בית   עדויות ילדים מושגים ביהדות - מתוך העדויות
kids

מושגים ביהדות - מתוך העדויות


מושגים ביהדות שנאספו מתוך העדויות

(ערוכים על פי סדר אלף-בית)

 

אולפנא - ארמית: מוסד תורני לבנות, מקביל לישיבה תיכונית לבנים.

בית אולפנא - בית ספר, בית מדרש. 

ארץ ישראל (א"י, ארץ, פלשתינה) - מולדתו ההיסטורית הלאומית של עם ישראל. הארץ הובטחה לאבות האומה, ממנה ירדו יעקב ובניו למצרים, ואליה חזרו בני ישראל שיצאו ממצרים. אחרי אלפיים שנות גלות העם חזר לארצו וקמה מדינת ישראל.

ב"ה - ראשי תיבות של ברוך ה', או בעזרת ה'.

ביכורים - פירות האילן והאדמה שהבשילו ראשונים משבעת המינים שבהם משתבחת ארץ ישראל (חיטה, שעורה, גפן, תאנה, רימון, זית ותמר); החל מחג השבועות (חג הביכורים) הביאו את הביכורים לבית המקדש בטקסים מלאי שמחה, וכדי לתת אותם לכוהנים. ישנם היום ישובים חקלאיים וקיבוצים הנוהגים לערוך מעין טקס של הבאת ביכורים בחג השבועות.

ביקור חולים - מצווה לבקר חולה, גם כדי לסייע לו וגם כדי לעודדו. חז"ל אומרים שהמבקר את החולה עוזר בריפויו (מסכת נדרים לט,ב).

בית כנסת - בית כינוס לתפילה בציבור, שלקיומה יש צורך במניין (ר' מניין). בית כנסת הוא מקום קדוש וחובה היא לנהוג יחס של כבוד ודרך ארץ. בית הכנסת מחולק לעזרת גברים ועזרת נשים; בחזיתו הפונה לכיוון ירושלים, ניצב ארון הקודש ובו ספרי התורה. במרכזו נמצאת הבימה, המשמשת לקריאת התורה.

בית מדרש - מקום בו ולומדים תורה.

בר מצווה - המלה "בר" מקורה בארמית ופירושה בן. בהגיעו לגיל  13 הבן מקבל עליו עול מצוות והוא חלק מהציבור (מניין). האחריות למעשיו חלה מעתה עליו ולא על האב. הוא מתחיל להניח תפילין ונהוג לעלות לתורה בבית-כנסת ולקרוא בתורה את פרשת השבוע ו/או את ההפטרה (ר' עלייה לתורה); נהוג גם לערוך סעודה חגיגית.

ברית מילה - כריתת העורלה אצל הבנים כסימן ליהדותם כאות ברית בין עם ישראל לבין הקב"ה. היא מתבצעת בגיל שמונה ימים על ידי מוהל, ובסיום הטכס ניתן שם לרך הנולד.

ברכת המזון - מצווה מן התורה להודות לה' על הלחם; ברכת המזון מכילה ארבע ברכות מיוחדות האמרות אחרי ארוחה הכוללת לחם. לאחר ארוחה בלי לחם ואכילת יתר סוגי המזון נאמרות ברכות קצרות ("ברכת מעין שלוש" ו"בורא נפשות"), שהן כעין תמצית של ברכת המזון.

בת מצווה -  נערה המגיעה לגיל 12חייבת בעול מצוות והיא אחראית לעצמה. גיל המצוות לבת מוקדם בשנה מגיל המצוות לבנים. נהוג לציין את הגעתה לגיל מצוות בעריכת סעודה חגיגית.
 גילוח זקנים ופאות - התורה מחייבת להשאיר את השיער ברקות לפחות עד העצם (ויקרא יט,כז), מכאן נוצר מנהג (נפוץ בעיקר במזרח אירופה ובארצות מזרח), לגדל פאות או לגזור אותם רק קצת. כמו-כן אסור לגלח את הזקן בתער.
גמ"ח - ראשי תיבות של גמילות חסדים, המציין הן ארגון והן אדם פרטי, העוסק במתן צדקה או הלוואות ללא ריבית. גמ"ח שייכת למכלול של מצוות בין אדם לחברו, המחייבות את האדם לסייע לכל הזקוק לעזרתו, שלא על מנת לקבל פרס.
גמרא - ארמית: "הנלמד", "המוגמר"; ביאור המשנה של האמוראים בתקופה בין 300 ל500 לספירה. הוא נכתב בשנת 500 ,אחרי 400 שנה של מסורת בעל פה. המשנה והגמרא ביחד מהווים את התלמוד, היינו: התורה שבעל פה. מבדילים בין התלמוד הירושלמי והתלמוד הבבלי. לרוב משתמשים בתלמוד הבבלי.
דמי פדיון (כופר נפש) - סכום הכסף שנגבה על מנת לפדות שבוי או כלוא; פדיון שבויים היא  מצווה.
הבדלה - סדר פסוקים מן התנ"ך וארבע ברכות על היין במוצאי שבת, כדי להבדיל בין קודש לחול. מברכים על בשמים (להקל על הנשמה לעבור מאווירת קודש לחול) ועל הנר (כתודה לה' על האש שנברא במוצאי שבת).
הברה אשכנזית - אופן ההיגוי של העברית ("לשון הקודש") שנהוג היה במזרח אירופה ובגרמניה. השוני מההברה הספרדית מורגש בעיקר בהיגוי שונה של חלק מהתנועות ובהדגשת אחת ההברות הראשונות של המילה.
הדלקת נרות - הבית היהודי מקבל את השבת ואת החג בהדלקת נרות ; מצווה זו והברכה המתלווה לה, יוחדה לעקרת הבית. נוהגים להדליק לפחות שני נרות ביום שישי, כ20 דקות לפני שקיעת החמה. אור הנרות מסמל את שלום הבית.
הכנסת אורחים - מצווה להכניס אורח הביתה ולדאוג לצרכיו. מצווה זו נלמדת מאברהם אבינו,שהכניס את האורחים (המלאכים) הביתה ושירת אותם בעצמו.
הכנסת כלה - מצווה לעזור לכלה ענייה לערוך חופה מכובדת ולתת לה בסיס כלכלי להתחלת חיי הנישואין.
הלכה יהודית - אוסף כל החוקים, הדינים והמצוות המעשיות על פי התורה ופרשנותה. ספרי הלכה הם ספרי יסוד לדרך בה חייב היהודי לנהוג באופן מעשי.
הקב"ה - ראשי תיבות של: הקדוש ברוך הוא – כינוי לה'.
וידוי - הודאת האדם בחטאיו. הוידוי הוא אחד השלבים הנדרשים לחזרה בתשובה והוא החלק החשוב ביותר בתפילות יום הכיפורים; הוידוי גם נאמר בשעת פטירה, ביחד עם קריאת שמע.
חברה קדישא - ארמית: חבורה קדושה; ארגון בכל קהילה יהודית, האחראי לדאוג לטהרת המת, להכנתו לקבורה ובסידורי הקבורה. 'חדר'  - כינוי לחדר לימוד בביתו של המלמד (המורה) ולבית הספר העממי המסורתי, לרוב רק לבנים מגיל שלוש עד לבר- מצווה. החדר נוסד במזרח אירופה, והחומר הנלמד קריאה עברית, תורה, משניות וגמרא.
חומש - כינוי לתורה המחולקת לחמישה חומשי תורה שהם: בראשית, שמות, ויקרא, במדבר, דברים. על פי המסורת התורה נמסרה למשה בהר סיני מפי הגבורה (הקב"ה). התורה היא הבסיס לקיומו של עם ישראל ונקודת המוצא לכל מורשתו ההלכתית, המוסרית והרוחנית (ר' ספר תורה).
חופה וקידושין - טקס הנישואין הנערך מתחת לחופה העשויה טלית או יריעה רקומה ומתוחה על ארבעה מוטות.הטקס כולל את ברכות האירוסין, מתן טבעת, שבירת כוס לזכר לחורבן בית המקדש, קריאת הכתובה ושבע ברכות הקידושין. תנאי הכרחי לקיום הטקס הוא הימצאותם של שני עדים.
חלה, חלת שבת - לחם לבן מיוחד הנאפה לכבוד שבת או לחג. על פי רוב החלה מתוקה, קלועה ולעיתים מעושרת בפרג או בשומשום. מצווה לברך על שתי חלות ("לחם משנה") בשלוש סעודות השבת.
חודשי השנה העברית - שמות החודשים הנהוגים מאז שיבת ציון והקמת בית המקדש השני במאה 6 לפנה"ס, הם בבליים, ואלו הם: תשרי, (מר)חשוון, כסלו, טבת, שבט, אדר, ניסן, אייר, סיוון, תמוז, (מנחם)אב, אלול. בתורה מתחילה ספירת החודשים מחודש ניסן, שבו בני ישראל יצאו ממצרים, ושם הם  מכונים "החודש הראשון" , "החודש השני" וגו'. כל חודש מונה 29 או 30 יום.
חמץ  - תערובת של קמח ומים, שתפחה יותר מ18 דקות. בשבעת ימי הפסח אכילת החמץ, ראייתו והימצאותו אסורה מן התורה, לכן חובה לסלקו לפני החג או למוכרו לגוי, כמו כן מנקים ובודקים היטב את הבית לפני החג.
חנוכה - חג הנמשך שמונה ימים, מכ"ה בכסלו עד ב' או ג' בטבת; הוא נקבע ע"י יהודה המכבי ואחיו לציון טיהור המקדש מידי מחלליו היוונים ולשמחת הניצחון של המעטים מול הרבים, ולזכר פח השמן הטהור שאמור היה להספיק ליום אחד והספיק לשמונה ימים. מצוות החג הן: הדלקת נרות ואמירת תפילות מיוחדות.נוהגים לאכול בו סופגניות ולביבות בגלל השמן המרובה שבהם, והילדים משחקים בסביבונים.  
חנוכייה - מנורה בת שמונה קנים הנמצאים בקו ישר ובגובה שווה, בה מדליקים נרות בחנוכה קנה נוסף, שיכול להיות שונה הוא "השמש", היינו המדליק  -  מנר אחד בלילה הראשון ועד שמונה נרות בלילה השמיני. הדלקת הנרות מטרתה לפרסם את נס פח השמן, ולכן משתדלים לשים את החנוכייה ליד פתח הבית או על אדן החלון.
ט"ו בשבט - יום חמישה עשר בשבט הוא ראש השנה לאילנות, משום שבתקופה זו מלבלבים רוב פירות האילן בארץ ישראל וכבר נראים פקיעות הפרי שחנטו. נוהגים לאכול מן הפירות שנשתבחה בהם הארץ. עם תחילת היישוב החדש בא"י נקבע יום זה ליום הנטיעות. הוא גם יום ההולדת של הכנסת במדינת ישראל. 
 טלית - היא מעין בגד בו מתעטפים הגברים בעת תפילת שחרית. הטלית עשויה לרוב צמר או משי ובארבע כנפותיה (קצוותיה) נקשרות ציציות. בהרבה קהילות נהוג ששליח הציבור מתעטף בטלית.
יום כיפור, יום הכיפורים - היום האחרון של עשרת ימי תשובה, המתחילים עם ראש השנה. ומסתיימים ביום כיפור, היום הקדוש ביותר בלוח השנה העברי, בו נחתם דינו של כל אדם. הוא יום טוב וצום שנועד לכפר על החטאים בין אדם לה' ובין אדם לחברו.
יום חול - יום בשבוע שאינו קודש – לא שבת ולא חג.
ימים נוראים - כינוי לימי ראש השנה וליום הכיפורים, וכן לעשרת ימי התשובה שבינים (א'-י' בתשרי), בהם נחרץ גורלם של הכלל והפרט בשנה החדשה, על כן מושם בתקופה זו דגש על חזרה בתשובה, ומרבים בהם באמירת סליחות, מתן צדקה ובלימוד תורה.
ירושלים - בירתה של מדינת ישראל, כמו כן בירת ישראל ויהודה בימי קדם, והעיר הקדושה ביותר לעם היהודי, מקום בית המקדש, המרכז הלאומי, הדתי והרוחני של העם היהודי. מאז חורבן בית שני (בשנת 70 לספירה) ירושלים קיבלה ביטוי בתפילות, במנהגים ובטקסים כסמל לשאיפת עם ישראל לשוב לארצו ולבנותו; בכל מקום בעולם, שבו מתפלל יהודי, הוא פונה לכיוון ירושלים.
ישיבה - בית ספר גבוה לבנים, לרוב פנימייתי, ללימוד אינטנסיבי של תורה, תלמוד והלכה.
ישיבה תיכונית - שילוב בין מסגרת של ישיבה לבין בית ספר תיכון, המיועדת לבנים בגיל תיכון (כיתות ט עד יב). לומדים בה חצי יום מקצועות קודש וחצי יום מקצועות כלליים.
יתגדל ויתקדש שמה רבא - ארמית: יתגדל ויתקדש שמו הגדול (של ה'); ההתחלה של הקדיש (ר' קדיש).
כיפה, כובע, כיסוי ראש - דין חבישת כובע או כיפה מקורו במנהג עתיק שבא לחנך ליראת שמים. במרוצת הדורות כיסוי הראש הפך לתווית זיהוי לאדם, אשר אמון על מורשת ישראל ומקבל על עצמו קיום מצוותיה.
כל נדרי – ארמית, נוסח של ביטול נדרים הפותח את סדר התפילות של יום הכיפורים, והנאמר לפני תפילת מעריב, ובכך משמשת אות הפתיחה ליום הכיפורים.
כשר - מאכל בהתאם לדיני הכשרות שבתורה, כגון בשר מבהמה טהורה השחוטה כדין, דגים שיש להם סנפירים וקשקשים, הפרדה מלאה בין מאכלי בשר לחלב וכליהם.
ל"ג בעומר – מעין יום טוב החל בי"ח באייר, 33 יום לספירת העומר (סופרים 50 יום מיום השני של פסח עד לשבועות), לזכר הפסקת המגפה של תלמידי רבי עקיבא ולזכר יום פטירתו של רבי שמעון בר יוחאי, רשב"י, שספר הזוהר מיוחס לו. עושים הילולה גדולה ליד קברו במירון ובערב ל"ג בעומר נוהגים להדליק מדורות. יש ילדים הנוהגים לעשות חץ וקשת לזכר מרד בר כוכבא באותה תקופה.
ליווי (הלווית) המת - ליוויו של הנפטר לקבר ישראל. הלוויה כוללת תפילות מיוחדות ולרוב גם דברי הספד, למעט בימי מועד (ר' גם חברה קדישא).
ליל הסדר - (סדר ליל פסח) אירוע מרכזי שנערך בערב הראשון (בתפוצות בשני הערבים הראשונים) של חג הפסח. מהותו חוויה המשחזרת את סיפור יציאת מצרים  ע"י קריאת ההגדה, וע"י סמלים, כגון אכילת מצה ומרור, שתיית ארבע כוסות יין ו מאכלים המסמלים עבדות וחירות. יש חשיבות רבה לשתף את הילדים, לשם קיום מצות "והגדת לבנך" (שמות יג,ח).
ליל שבת - השבת מתחילה ביום ששי לפני שקיעת החמה (ר' הדלקת נרות). מקדשים על היין ועורכים סעודה חגיגית המלווה בשירת זמירות שבת.
מגילת איכה - אחת מחמש המגילות בתנ"ך. איכה היא מגילת הקינות על חורבן הבית הראשון ועל גלות ישראל ולפי המסורת היא חוברה ע"י הנביא ירמיה. איכה נקראת בליל תשעה באב במנגינה מיוחדת, כאשר הציבור יושב על שרפרף נמוך כמנהג האבלים.
מגן דוד - סמל יהודי עתיק -  מורכב משני משולשים המשולבים זה בזה.
"מה נשתנה"  - שיר ליל הסדר מתוך ההגדה של פסח בעל ארבע קושיות עם פזמון חוזר: במה שונה לילה זה מכל הלילות? בדרך כלל שר אותו הילד הצעיר במשפחה. השיר מהווה פתיחה לסיפור יציאת מצרים.
"מודה אני" – שתי המילים הראשונות של תפילת הבוקר. אנו מודים לה' על שהחזיר לנו את הנשמה שנלקחה בלילה והוחזרה לנו.
מזוזה - סימן היכר בבית יהודי הנקבע במשקוף הימני של הכניסה לבית ולכל חדר. בית המזוזה מכילה יריעת קלף, עליה כתובים בדיו שני קטעים מספר דברים בהם מופיעה מצוות מזוזה. על בית המזוזה נוהגים לכתוב "שדי" – אחד משמותיו של ה' וגם ראשי תיבות של "שומר דלתות ישראל".
מכבים (מקבים) - כינוי למשפחת החשמונאים-הכוהנים בני העיירה מודיעין,  בראשותו של האב מתתיהו. הוא וחמשת בניו - שמעון, יהודה, אלעזר, יוחנן ויונתן - הנהיגו את המרד ביוונים. יהודה, המנהיג הצבאי של המרד, קיבל את הכינוי 'המקבי' על יסוד הכלי "מקבת". השם מכבי הוא גם ראשי תיבות של הפסוק: מי כמוך באלים ה' (שמות טו,יא), שהיה חרות על דגלם.
מלמד - מורה ב'חדר' (ר' 'חדר').
מניין - עשרה גברים מגיל 13 ומעלה המצטרפים יחדיו, נקראים "ציבור" לתפילות. חלק מהתפילה לא יכול להיאמר בלי מניין, כגון קריאת התורה, ברכת כוהנים וקדיש.
מעשר – הוא מצווה מן התורה להפריש את החלק העשירי של התבואה (פירות וירקות) ולתת  אותו לאלויים (במדבר יח,כא). יש חובה להפריש גם מעשר כספי למטרות צדקה.
מצה -  תחליף ללחם מבצק שלא החמיץ. חובה לאוכלו בליל הסדר של בחג הפסח. המצה מסמלת הן "לחם עוני", את המצוקה בעבדות במצרים, והן את החיפזון  ביציאת מצרים עם בצק שלא החמיץ, ולכן אפו רק מצות.
מקרא - כינוי לספרי התנ"ך - תורה, נביאים וכתובים.
משנה, משניות -  מסורת של תורה שבעל פה, שניתנה בהר סיני, המשלימה והמפרשת את התורה שבכתב. רק במאה ה-2 לספירה התורה שבעל פה נערכה בכתב ע"י רבי יהודה הנשיא, בחלוקה על פי נושאי ההלכה המרכזיים, שהם שישה סדרים (ש"ס): זרעים, מועד, נשים, נזיקין, קדשים וטהרות. הסדרים מחולקים למסכתות, לפרקים ולמשניות. המשנה מהווה את הבסיס לתלמוד ולפסיקת הלכות.
 סוכות - החג השלישי בין שלוש הרגלים, בין ט"ו ל-כ"א בתשרי. במשך שבעת הימים מצווה לאכול (ולישון) בסוכה, מעין דירת עראי, זכר לסוכות בהן ישבו בני ישראל במדבר בצאתם ממצרים. בנוסף נוטלים בחג זה ארבעה מינים - לולב, אתרוג, הדס וערבה – סמל לאחדות ישראל וערבות הדדית. חג הסוכות נקרא גם "חג האסיף" ו"זמן שמחתנו".
סידור תפילה - ספר הכולל את סדר התפילות והברכות לכל ימות השנה, לשבת ולראשי חדשים (סידור מיוחד רק לחגים נקרא מחזור). לאחר חורבן בית המקדש השני, כשבית הכנסת הפך למעין תחליף למקדש, גובשו התפילות לנוסח מחייב, אך ישנם נוסחים שונים בעדות השונות.
בר- כוכבא - (או בר-כוזיבא)  הנהיג את המרד היהודי נגד השלטון הרומאי בארץ ישראל אחרי חורבן הבית השני. ישנם סיפורי בר-כוכבא רבים בתלמוד אודות גבורתו ונחישותו.
שמשון - השופט האחרון בימי השופטים (ר' ספר שופטים יג-טז). הצליח להכניע את הפלשתים ע"י כוח על טבעי שניחן בו, בהיותו נזיר מבטן.
ספר תורה - ספר תורה נכתב בדיו מיוחדת על גבי קלף, עשוי עור מעובד מבהמה טהורה, בכתב מיוחד ע"י סופר סת"ם (ספרי תורה, תפילין ומזוזות). בשבתות קוראים בבית הכנסת מתוך ספר התורה קטע שנקרא פרשת השבוע. אחרי הקריאה מגוללים את ספר התורה, "מלבישים" אותו עטיפת בד, עץ או נחושת ומחזירים אותו לארון הקודש.
עלייה לתורה – היא הזמנה כל פעם חד המתפללים לעלות לבימה ולברך את ברכות התורה בהפסקות של רצף קריאת הפרשה בבית הכנסת. מספר עליות הן שונות בימי חול, שבת וחג.
עפר מארץ הקודש - בגין קדושת אדמת ארץ ישראל וכדי להגביר את זיקתם לארץ, נהגו היהודים בגולה להחזיק מעט מעפר מארץ ישראל במקום מיוחד ולעיתים גם להניחו לתוך קבר ישראל.
ערב חג - היום שקודם לחג, בו מכינים כל מה שנחוץ ושאסור לעשות בחג עצמו (כנ"ל בוים שישי, היינו בערב שבת).
פאה (נוכרית לנשים) - במסגרת הלכות הצניעות על האישה הנשואה לכסות את שער ראשה. בעת החדשה, במיוחד במערב אירופה, התחילו לשים פיאה נוכרית העשויה משער טבעי או סינתטי. עד היום שימושה נפוץ בהרבה חוגים.
פאות  - ר' גילוח זקנים ופאות.
פורים - חג החל ב- י"ד באדר, זכר להצלתם של היהודי בפרס ומדי מגזרת השמד של המן בימי אחשוורוש במאה ה-5 לפנה"ס (ר' תענית אסתר). פורים על שם הפור – הגורל - שהפיל המן כדי לקבוע תאריך להשמדת היהודים. במרכז החג עומדת השמחה והיא באה לידי ביטוי במצוות החג שהן: קריאת מגילה, משלוח מנות איש לרעהו, מתנות לאביונים, ומשתה  וסעודה. נהוג להתחפש (כביטוי ל"ונהפוך הוא" – שהפור התהפך מיגון לשמחה) בערים הפרזות - המוקפות חומה מימי יהושע בן נון (היום בעיקר בירושלים) חוגגים פורים בט"ו באדר.
פלשתינה - ר' ארץ ישראל.
פסח - החג הראשון משלוש הרגלים, החל בין ט"ו ל-כ"א ניסן, זכר ליציאת מצרים. הוא נקרא "פסח", כי בליל ט"ו ניסן פסח (דילג) ה' על בתי בני ישראל בהכותו את בכורי מצרים. בשבעת ימי הפסח אסור לאכול חמץ (ר' חמץ).
צדקה - עזרה חומרית לאדם הזקוק לכך. בדרגה גבוהה בהלכות צדקה עומד המתן בסתר, כי כך נשמר כבודו של המקבל הנדבה (ר' גם גמ"ח). 
 צום - יום בו לא אוכלים ולא שותים, לעיתים מבוקר עד ערב ולעיתים מן הערב הקודם. בצומות מסוימים מצטרפים איסורים נוספים (ר' תשעה באב ויום כיפור).  חוץ מיום הכיפורים, שהוא מן התורה, כל הצומות נתקנו ע"י חז"ל לזכר מאורעות קשים בעבר ולעורר את האדם לתשובה.
קבלת שבת - תפילה מיוחדת הנאמרת לפני תפילת ערבית בליל שבת, ואשר נועדה לקדם את השבת כשם שמקדמים את פניו של אורח רם-מעלה, בחגיגיות ובשירה. בתפילה ישנם שישה מזמורי תהילים כנגד שישה ימי בראשית, הפיוט "לכה דודי" (מחובר ע"י ר' שלמה אלקבץ) ו"מזמור שיר ליום השבת" (תהילים צ"ב). 
 קבר ישראל - מקום מנוחתו של נפטר מישראל בבית עלמין יהודי - בנפרד מקברים של לא-יהודים.
קדיש - קטע תפילה בארמית הנאמר בציבור בכל התפילות. בתקופת האבל אומרים אבלים על קרובים מדרגה ראשונה "קדיש יתום" (11 חדשים על אב ואם, 30 יום על יתר הקרובים).
קופסת רבי מאיר בעל הנס - קופסת צדקה ליד קברו של רבי מאיר בעל הנס, רב גדול שהיה ידוע כעושה נפלאות, בטבריה; מתן צדקה בקופה זו מהווה כמעין כפרת נפשות, בכדי שרבי מאיר יהיה מליץ יושר בעדנו.
קידוש - ברכה מיוחדת על יין או מיץ ענבים, לכבוד שבת וחג הנאמרת בתחילת סעודות הערב והבוקר. הקידוש פותח בפסוקים מן התורה, המזכירים את בריאת העולם ואת יציאת מצרים, ובהמשך ברכת "בורא פרי הגפן", והקידוש בערב מסתיים בברכה מיוחדת על קדושת השבת או החג.
קידוש השם - קידוש שם שמיים בחיים – ע"י הנהגת אורח חיים יהודיים מופתיים, גם בלחצים חיצוניים ותנאים קשים. מי מוסר את נפשו בגין היותו יהודי מקדש שם שמים במוות.
 קפוטה – כינוי למעיל ארוך עליון, שנוהגים ללבוד רבים מן היהודים החרדים.
קריאת שמע  - שלוש פרשיות מהתורה (דברים ו,ד-ט; יג-כא; במדבר טו,לז-מא) הכוללות חלק מעיקרי היהדות, בין היתר: אמונה בייחודו ובאחדותו של הבורא, אהבת ה' וקבלת עול מלכותו ומצוותיו. את פרשת קריאת שמע אומרים בתפילת שחרית וערבית.

ראש השנה - שני הימים הראשונים של השנה, א' ו-ב' בחודש תשרי. המצווה המרכזית בו היא תקיעת שופר. ראש השנה נקרא גם יום הדין, בו דן ה' את כל ברואי העולם. ישנם מנהגים המשמשים לבקשת שנה טובה ומתוקה, כגון אכילת תפוח בדבש ועוד.

ראש חודש - היום הראשון של החודש החדש, בחלק מהחודשים גם היום האחרון (היום ה30) של החודש הקודם, ואז ישנם שני ימי ראש חודש רצופים. בזמן בית המקדש נקדש החודש על פי עדות ראיית הירח ("הנולד") מפי עדים, והוא נחגג כיום טוב. כיום מצוין ראש חודש בהוספת תפילות מיוחדות.

רבי, רב -  תלמיד חכם, מנהיג רוחני של קהילה.

רש"י  - רבי שלמה יצחקי. חי בין השנים 1105-1040 בצרפת. גדול פרשני המקרא והתלמוד הבבלי. פירושו מתאפיין בנטייה לפשט עם שילוב של מדרשים. פירושו קצר, בהיר ותמציתי.

שבועות - החג השני בשלוש הרגלים, החל ב-ו' בסיוון ונקרא גם "חג הקציר", "חג הביכורים", "חג מתן תורה", "עצרת". מציין את יום מתן תורה ואת תודת העם על היבול החקלאי שנקצר בתקופה זו (ר' "ביכורים"). שבועות הוא היום ה-50 לספירת העומר המתחילה ב-ט"ז ניסן. נוהגים בו כמה מנהגים: קריאת מגילת רות, אכילת מאכלי חלב, קישוט בית הכנסת בירק ו"תיקון ליל שבועות" – לימוד תורה במשך כל הלילה.

"שבעה" - שבעת הימים הראשונים לאחר קבורת המת, המוקדשים לזכרו של הנפטר. האבלים אינם עוסקים במלאכה ולא יוצאים מהבית. נוהגים מנהגי אבלות כמו ישיבה על כסא נמוך ונעילת נעלי בד. מצווה לנחם את האבלים באמירת: "המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים", "ולא תוסיפו לדאבה עוד" או "מן השמיים תנוחמו". 

שבעה עשר (יז) בתמוז - יום צום מעלות השחר ועד הערב לציון האבל בשל פריצת חומת ירושלים בתקופות שני בתי המקדש. 

שבת - היום השביעי שהוא השיא של השבוע, שבו ה' שבת בסיום מלאכתו של בריאת העולם; ולכן היום מיועד למנוחה ולקדושה ולהתעלות רוחנית, בו חל איסור מלאכה, (כלומר יצירת מצבים חדשים). השבת היא ברית בין ה' לבין עמו והיא גם זכר ליציאת מצרים. נוהגים בו תפילות מיוחדות, קידוש על היין וסעודות חגיגיות, מלוות בשירת שירי שבת.

שחיטה כשרה - שחיטה עפ"י ההלכה של עופות ובהמות טהורות (מן התורה) ובריאות.

שטיבלאך - אידיש: חדר קטן, בית מדרש, בית תפילה.

שלושת השבועות - התקופה בין י"ז בתמוז ל-ט' באב נקראת "בין המצרים" (ר' מגילת איכה א,ג). הם הימים שבין פריצת חומות ירושלים לבין חורבן בית המקדש. זו תקופת אבל על חורבן שני בתי המקדש, בה נוהגים מנהגי אבלות, כגון לא לערוך חתונות או שמחות אחרות; נוהגים לא להתגלח ולהסתפר ולא ללבוש בגד חדש.

שליח ציבור (ש"צ, חזן) - חזן בבית הכנסת, הנשלח ע"י הקהל – הציבור,כדי לעבור לפני התיבה ולהוציא בתפילתו את הרבים ידי חובתם. במקור הוא נועד לסייע למי שלא ידעו להתפלל בעצמם, מכיוון שלא היו סידורי תפילה.

שמחת תורה - חג שבו מציינים את סיום הקריאה השנתית בספר תורה בבית-הכנסת. החג חל בשמיני עצרת, שהוא היום השמיני של חג הסוכות (; בחו"ל החג חל ביום שאחריו ר' סוכות). עיקר השמחה מתבטאת בשבע ההקפות שעורכים בערב ובבוקר עם ספרי התורה מסביב לבימה, מלווים בשירה וריקוד, ובקריאה בתורה של הסוף ושל ההתחלה ובממתקים עבור הילדים.

שמירת שבת  - הדיבר החמישי בעשרת הדברות מצווה אותנו לשמור את השבת – זכר למעשה בראשית וליציאת מצרים. ובשמירת איסורי המלאכה.

"שפת עבר"  - הכוונה לשפה עברית.

תענית אסתר - יום צום ב-י"ג באדר לזכר שלושת ימי הצום שגזרה אסתר על עצמה ועל היהודים בשושן הבירה, בניסיון להציל את היהודים מגזרת המן.

תפילה – בקשה מאלוקים. האדם פונה לבוראו ע"י התפילה (ר' סידור תפילה).

תפילת שמע ישראל  - ר' קריאת שמע.

תפילין - מצוות הנחת תפילין חלה על הגברים מגיל 13. הנחת תפילין מתבצעת כל בוקר בימי החול בזמן תפילת שחרית. מניחים שני בתים מרובעים, אשר כל בית מכיל ארבע פרשיות מהתורה הכתובות בכתב סופרים על קלף, בית אחד על הזרוע השמאלית ונקשרת ברצועת עור לאורך כל היד – כנגד הלב, ובית שני מונח בחלק העליון של המצח – כנגד הראש, השכל. 

תקיעת שופר - מצווה לשמוע תקיעת השופר בראש השנה. תוקעים בשופר של איל, זכר לעקידת יצחק, שבה הוקרב האיל במקומו לעולה. קולות השופר מכונים "תקיעה", "שברים" ו"תרועה"; שמיעת קול שופר צריכה לעורר את האדם לתשובה.

תשובה - עזיבת החטא, בקשת סליחה ושינוי התנהגות לטובה – בין אם כלפי ה', בין כלפי אדם אחר (ר'  וידוי).

תשעה באב - יום צום שחל בקיץ משקיעת החמה ב-ח' באב עד צאת הכוכבים בט' באב, יום אבל לזכר חורבן שני בתי המקדש,  קוראים את מגילת איכה ואומרים קינות (ר' מגילת איכה).

 

הערה: הגדרת המושגים היא פרי עבודתנו, אך בדקנו את עצמנו  גם בעזרת ארבעה מקורות:

איתן אבניאון, מילון ספיר, מילון עברי-עברי מרוכז בשיטת ההווה, בהשתתפות אנשי לשון, חינוך מדע, תל-אביב 1997;

אברהם אבן שושן, המילון החדש. ירושלים תשמ"א;

הרב י.מ. לאו, יהדות הלכה למעשה, תל-אביב, 1998;

יואל רפל, מורשת, ציונות, דמוקרטיה, תל-אביב, 2004.

  
Joseph Carlebach Institut   מכון יוסף קרליבך
עמוד הבית
ICS בניית אתרים
Fäkultat für Jüdische Studien הפקולטה למדעי היהדות Bar Ilan Universität, Ramat Gan, Israel אוניברסיטת בר אילן