לובלין (Lublin)

עיר מהעתיקות בפולין השוכנת במזרחה של מדינה זו הקהילה היהודית בעיר החלה להתהוות כבר במאה הי"ד. במאות הט"ז והי"ז הייתה ידועה כמרכז התורה בפולין, לאחר מכן נודעה כמרכז פעילות תרבותי יידי ועברי שכלל עיתונים, תיאטרון ופעילות אירגונית ומפלגתית. ערב מלחמת העולם השנייה מספר יהודי העיר היווה כשליש מכלל האוכלוסייה.  

כיבוש העיר בספטמבר 1939 לווה בגזירות קשות על יהודיה; חטיפות לעבודות פרך, גזל, ביזה ופגיעות גופניות. בנובמבר אותה שנה גורשו יהודי העיר מדירותיהם שברחובה הראשי של העיר; הם אולצו לשאת אות קלון והוגבלו בתנועה. במקביל החלו להגיע לעיר אלפי יהודים שגורשו מערים אחרות על ידי הנאצים ושולחו ללובלין.

באביב 1941 הוקם הגטו ונאסרה היציאה ממנו, פרט לבעלי היתר מיוחד. הצפיפות, הרעב והתנאים התברואתיים הקשים גרמו להתפשטות מגפת הטיפוס אשר הפילה חללים רבים בין יושבי הגטו.

במארס 1942 החלו הנאצים בשילוח יהודי גטו לובלין למחנה ההשמדה בלז'ץ, הגירושים נערכו תוך כדי סלקציות אכזריות אשר הפרידו בין הורים לילדיהם. במהלך האקציה נרצחו בגטו מאות יהודים ולאחריה הועברו היהודים שנותרו בגטו לאזור אחר בעיר שכונה 'הגטו הקטן' שתנאיו היו בלתי אנושיים; רק ברי מזל זכו לקורת גג, רוב היהודים התגוללו ברחובות, שכן לא היו מספיק דירות. ב'גטו הקטן' נערכו סלקציות ורציחות ובספטמבר 1942 נערכה אקציה שבמהלכה שולחו כמחצית מיושביו למחנה ההשמדה מיידנק.  אך גורלם של יהודי הגטו ששרדו מאקציה זו לא שפר, והם נרצחו בעת נסיגת הגרמנים מן העיר.

[ע"פ אהרון וייס ושמואל קרקובסקי, "לובלין", האנציקלופדיה של השואה, כרך שלישי, הוצאת יד ושם וספרית פועלים, תל אביב 1990, עמ' 607 - 610.]