עמוד בית   עדויות ילדים טְרֶבְּלִינְקָה (Treblinka)
kids

טְרֶבְּלִינְקָה (Treblinka)


מחנה ההשמדה טרבלינקה נבנה באזור דל אוכלוסין, לא הרחק מהכפר וולקה אוקרנגליק, כ- 4 ק"מ מהכפר ומתחנת הרכבת טרבלינקה. הקמת המחנה החלה בסוף מאי- תחילת יוני 1942.

המחנה היה מחולק ל- 3 אזורים:
1.      אזור מגורים

2.      אזור הקבלה

3.      אזור ההשמדה

אזור המגורים כלל את צריפי המגורים של אנשי הס"ס הגרמנים ושל האוקראינים, וכן מבנים שבהם שוכנו המשרד, המרפאה, מחסנים ובתי מלאכה. בחלק אחר של אזור זה נמצאו המגורים של האסירים היהודים, בתי מלאכה, שבהם עבדו, ומגרש המסדרים.

אזור הקבלה כלל את האזור שאליו הובאו האנשים מהמשלוחים, ובתוכו בוצעו הפעולות השונות בטרם הוליכו את האנשים לתאי הגזים. לפני הרציף עמד צריף גדול, שבו אוחסנו חפצי הקרבנות. בקרבת הרציף היה שטח פתוח שכונה "כיכר הרכבת" ומעברו מגרש מגודר שנקרא "מגרש המשלוחים", שהכניסה אליו הייתה דרך שער מיוחד, ששימש כמקום הפרדה בין הגברים לנשים והילדים, שהגיעו במשלוחים.

בכיכר היו 2 צריפים גדולים: צריף להתפשטות נשים וילדים והשני לגברים. ב"מגרש המיון" נערמו ומוינו בגדיהם וחפציהם של הנרצחים בהתאם לסוגם וטיבם, ואלה הוכנו אחר כך ליציאה מהמחנה. בקצה המגרש היו בורות גדולים, שנועדו לשמש כמקום קבורה לכל האנשים, שנפטרו במהלך הנסיעה.

באזור ההשמדה נמצאו תחילה 3 תאי הגזים, ואחר כך נוסף לאלה עוד תא אחד. ממזרח לתאי הגזים היו בורות ענקיים לקבורת המונים. בקרבת המקום עמד צריף מגורים ליהודים, שפינו את הגופות מתאי הגזים לבורות. כל מגע עמם היה בלתי אפשרי. ממגרש המשלוחים אל אזור ההשמדה הוליכה דרך, שכונתה "הצינור" או כפי שכינוה הגרמנים בלעג "הדרך לשמים" (Himmelstrasse). בפתח הצינור, ליד צריף התפשטות הנשים, היה שלט ועליו כתובת "מקלחת".

המשלוחים הראשונים לטרבלינקה הגיעו מגטו ורשה ב- 23 ביולי 1942. עם הגעת המגורשים לתחנת הרכבת בכפר טרבלינקה היא נעצרה. 20 הקרונות ראשונים -מתוך 60 הקרונות- הוכנסו למחנה (2000 – 2500 יהודים). לאחר שהמגורשים הורדו והרכבת נוקתה, היא הוחזרה לתחנה, וקבוצת קרונות נוספת עם אנשים נכנסה למחנה.

מבנה המחנה על מתקניו השונים והפעולות השונות, שהאנשים נדרשו לעשות עם רדתם לרציף הרכבת, בא לוודא שהקרבנות לא יידעו שהם הובאו למחנה השמדה. תחילה נדרשו רק להתרחץ ולמסור את חפציהם לחיטוי, כדי למנוע מחלות ומגפות. דברי הערך נמסרו בידיהם לקופה, שהייתה בקצה הרציף. סידור הבגדים ומסירת דברי הערך נעשו באופן שתיווצר אשליה, כי בשובם מ"המקלחות" יקבלו בחזרה את דברי הערך שמסרו, וכן בגדים חדשים.

מבין הגברים הוצאו עשרות אנשים, שנלקחו לעבודות של ניקוי הקרונות, טיפול בחבילות ובחפצים שנשארו בקרונות, ברציף ובמגרש ובתוך הצריפים, שבהם התפשטו הנשים. בגמר העבודה ועם סיום מלאכת הרצח של היהודים, שהגיעו באותו היום, נלקחו הגברים, שהוצאו מתוך המשלוח לשם ביצוע העבודות השונות, ונרצחו אף הם בתאי הגזים. בשבועיים הראשונים פעלה ההשמדה כתכנונה, אולם לאט לאט החלו להגיע שמועות לגטאות אודות המחנה, דבר שגרר אלימות מצד אנשי הס"ס והאוקראינים. כדי להשתיק את צעקות האנשים בדרכם לתאי הגזים ולמנוע את שמיעת הקולות בשאר חלקי המחנה הפעילו אנשי הס"ס צלילי מוסיקה.

ההחלטה להפסיק את הרציחות היום יומיות בקרב היהודים, שהועסקו באזור הקבלה, ולהקים כוח עבודה קבוע של אסירים לביצוע משימות אלה, הביאה בעקבותיה ארגון מחדש של קבוצת העבודה. נקבע שכל העבודות הפיזיות במחנה תבוצענה בידי היהודים. בראש כל אחת מקבוצות העבודה הוצב קאפו, שהיה גם אסיר. קבוצות העבודה סודרו לפי מחנות: במחנה התחתון עובדי הרציף, שפתחו את הקרונות, הורו לאנשים לרדת, פינו את גוויות המתים והעבירו אותן לבורות ולאחר מכן ניקו את הקרונות והוציאו את החפצים, שנותרו בפנים, מבלי להשאיר עקבות. קבוצת הזהב עסקה בקבלה ובמיון של כסף, זהב, חפצי ערך, מטבע זר וניירות ערך, שנלקחו מהיהודים; קבוצת גוזזי השערות, קבוצת מיון בגדים וחפצים, קבוצת הסוואה, שדאגה להסוות בענפים את הגדר החיצונית של המחנה ואת הגדרות הפנימיות, בעיקר את גדר אזור ההשמדה ו"הצינור". קבוצת היער עסקה בכריתת עצים לצורכי הסקה ובישול, קבוצת סוללי כבישים ובנאים, קבוצת עובדי תפוחי האדמה, קבוצת המנקים, שדאגה לצחצוח נעלי  אנשי הס"ס וניקוי בגדיהם, עובדי משק וגן ועובדי שירותים ישירים, שהועסקו בשירותים ישירים לאנשי הס"ס והאוקראינים. פרט לאסירים שעבדו באזור המשלוחים והקבלה, הייתה קבוצה נוספת, שעבדה באזור ההשמדה. קבוצת מפני הגופות מתאי הגזים, קבוצת ניקוי תאי הגזים וה"צינור", קבוצת מובילי הגופות, קבוצת הדנטיסטים, שעקרה את שיני הזהב, הפלטינה והשיניים התותבות מהנרצחים. קבוצת הקברנים וקבוצת עובדי המטבח והשירותים.

מפקד המחנה היה פרנץ שטנגל.  אחד מאנשי הסגל הבולטים באכזריותם היה האוקראיני, איוון דימאניוק, שהיה ממונה על תאי הגזים. הוא אהב להתעלל במיוחד בנשים על- ידי דקירת ירכיהן ואיברי מינן בכידון, כשהיו ערומות, ואף אנס נשים ונערות צעירות. את אפם ואוזניהם של יהודים זקנים, שלא מצאו חן בעיניו, נהג לחתוך. אלו שלא עבדו כראוי הוכו בצינור ברזל, וגולגלותיהם נופצו.

האסירים שנבחרו לעבודה הוקמו בשעה 4 בבוקר. לאחר מפקד הסתדרו לעבודה, שנמשכה מ- 6 בבוקר עד 18 בערב. בשעה 12 ניתנה הפסקת צהריים. בדרכם לעבודה ובחזרתם ובלכתם לארוחות חויבו האסירים לשיר את "המנון טרבלינקה" או שירים אחרים. מי שלא שר או התלהב כראוי, צפוי היה לעונש מלקות. בערב נערך מסדר שארך זמן רב. אסירים, חלשים וחולים נלקחו ללזרט ונורו. אלו שעברו עבירה כלשהי במהלך היום, הוכו.

המזון שחולק לאסירי המחנה, היה דל, וקשה היה להתקיים ממנו למשך תקופה ארוכה. בבוקר קיבלו ספל מים חמים, שאמור היה להיות קפה, עם 150 – 200 גרם לחם, בצהריים מרק עם תפוחי אדמה ולפעמים גם בשר סוסים ובערב קפה בלבד. למרות המזון הדל האסירים לא סבלו מרעב, עקב המזון, שמצאו בחפצי הקרבנות. בהיעדר משלוחים להשמדה רעבו האסירים היהודים ונאלצו להסתפק באוכל הדל, שחילקו הגרמנים.

ב- 2 באוגוסט 1943 פרץ מרד באזור המשלוחים והקבלה. מתוך 800 יהודים נותרו 70 בחיים. אלו שהצליחו לברוח, נתפסו על- ידי הגרמנים בעזרת האוכלוסייה הפולנית המקומית.

ב- 18 - 19 באוגוסט 1943 הובאו 2 משלוחים אחרונים מגטו ביאליסטוק. בסוף החודש החלו האסירים לפרק את המחנה, ובנובמבר נשלחו מעט מהאסירים לסוביבור על מנת לפרק את המחנה, השאר נורו. המחנה נהרס ואדמתו נחרשה. כיום ישנן במקום 17,000 אבנים, המסמלות את הקהילות היהודיות שחרבו במחנה זה.

כ- 870,000 איש נרצחו בו, רובם יהודים.
 

[ע"פ יצחק ארד, טרבלינקה – אבדן ומרד, הוצאת עם עובד, תל אביב 1983.]

Joseph Carlebach Institut   מכון יוסף קרליבך
עמוד הבית
ICS בניית אתרים
Fäkultat für Jüdische Studien הפקולטה למדעי היהדות Bar Ilan Universität, Ramat Gan, Israel אוניברסיטת בר אילן