עמוד בית   עדויות ילדים אַוּשוְוִיץ בִּירְקֶנַאוּ (Auschwitz Birkenau)
kids

אַוּשוְוִיץ בִּירְקֶנַאוּ (Auschwitz Birkenau)


היה הגדול במחנות הריכוז וההשמדה הנאציים. הוא נבנה בהוראת הימלר כמחנה ריכוז במאי 1940 בעיירה אושווינצ'ים שבפולין ויועד כמחנה ריכוז של שבויי מלחמה סובייטים, אינטלקטואלים פולנים ומתנגדי השלטון הנאצי. במרץ 1941 הוחלט להרחיב את המחנה. 3 ק"מ מהמחנה הראשון, בכפר הפולני בז'יז'ינקה, נבנה מחנה אושוויץ II - בירקנאו, שהפך ברבות השנים לבית הקברות היהודי הגדול ביותר בעולם.

לאושוויץ היו 45 מחנות משנה בשטח נרחב בסביבותיו. רשת נרחבת זו של מחנות משנה הוקמה בסמוך למכרות, בתי יציקה ומפעלי תעשייה אחרים, ששימשו לעבודת הכפייה של האסירים. מפעלים אלה השתייכו לכמה מהחברות הגרמניות הגדולות ביותר, לרבות מפעלי "הרמן גרינג", "סימנס שוקרט" ו"אי-גה פארבן".

מאביב 1942 ועד סתיו 1944 התנהל המבצע להשמדת יהודי אירופה כמעט באין מפריע, ורכבות משא שנועדו לבהמות הביאו יהודים ממדינות אירופה הכבושות למחנות המוות. רובם המכריע של קרבנות אלה שיועדו ל"טיפול מיוחד", הגיעו לאושוויץ בלא שידעו לאן מועדות פניהם ומה מצפה להם בסוף דרכם. אחרי מסע בתנאים תת-אנושיים הגיעו לתחנתם האחרונה באפיסת כוחות ובמצב של בלבול מוחלט. משהגיעו הקרבנות למחנה בירקנאו, התפצלו לשני טורים: טור לגברים וטור לנשים וילדים (עד מאי 1944 הובאו הקרבנות לאושוויץ והלכו 3 ק"מ ברגל עד למחנה בירקנאו. במאי 1944, עם הגעת המשלוחים מהונגריה, הוארכה המסילה עד מחנה בירקנאו). הילדים, הזקנים, החולים ועוד גברים ונשים רבים סומנו למיתה והובלו מייד אל תאי הגזים. ואילו אנשי המשלוח האחרים, שהוגדרו כשירים מבחינה גופנית, יועדו לעבודה ונרשמו במחנה כאסירים.

היהודים שהגיעו עד יולי 1942 לא עברו כל סלקציה והובלו מיד אל מותם. לאחר יולי החלו לברור כשירים לעבודה, אך גם אלו היו חשופים לסלקציות כל העת. רבים מאלו שחלו הומתו תחילה בזריקת פנול. במארס 1943 הופסק הרצח בזריקות, אך יהודים שהגיעו לבית החולים ונמצאו בלתי כשירים, נשלחו מיד לתאי הגזים. כל עוד הצליחו לעמוד על רגליהם, נמנעו אסירים מלהתייצב למסדר החולים, שעלול היה להביאם לבית החולים.

בעת הכניסה למחנה עורטלו האסירים לא רק מכל חפציהם האישיים אלא גם מזהותם. אפילו גופם חולל כשגולח כל שיערם. על זרועם השמאלית קועקע מספר סידורי של המחנה, נוהג שהיה מקובל רק במחנה ההשמדה אושוויץ.

שיגרת יומם של האסירים הייתה רצופה דריכות ומאמץ על אנושי, סערת רגשות ופחד, שנמשכו חודשים רבים ללא כל הפוגה. מן האסירים נשללה כל פרטיות. המזון היה מעט ביותר וקלוקל. הרעב המתמיד היה מקור נוסף של ייסורים קשים ביותר.

את סדר היום של האסירים, ששמם הוחלף כאמור, במספר סידורי, הכתיבו חובות ופקודות, שהיה עליהם למלא במהירות ובדייקנות. גם זמני היקיצה והשינה היו נתונים לפיקוח. עם הגעתם קיבלו מדים מפוספסים, נוקשים מרוב לכלוך וזיעה, בלא בגדים תחתוניים; במקום נעליים נעלו קבקבי עץ בלא גרביים. פיסת בד ועליה המספר הסידורי וסמל הסיווג של האסיר הוצמד לחולצה ולמכנסיים.

אלה שמיאנו או לא יכלו להסתגל למחנה, שקעו עד מהרה באפתיה ובדיכאון ("מוזלמנים").בחושים קהים התנודדו אסירים אלו בין חיים ומוות. עד מהרה איבד גופם את צורתו ולא נותר ממנו אלא שלד מכוסה עור יבש מצהיב. הם התנהלו לאטם, בוהים בעיניים חסרות מבע, אדישים לצעקות הפראיות בגרמנית, גם לאחר שהומטרו עליהם מהלומות חזקות.

יומם של האסירים נפתח בהשכמה ב 4:30 לפנות בוקר. 1/2 שעה הוקצתה לסידורי הבוקר. במסדר הבוקר  "אפל" ניצבו האסירים בחוץ ועמדו דום בשורות ישרות לשם ספירתם. כל חוסר התאמה מספרית  גררה עמידה ממושכת בכל מזג אוויר. אחרי המסדר יצאו למקום עבודתם. חמישיות חמישיות עברו תחת השער "ARBEIT MACHT FREI" (העבודה משחררת), לעתים קרובות לצלילי התזמורת כפויה של אסירים, שניגנה ליד שער המחנה. מרבית העבודה נעשתה בחוץ, בקיץ ובחורף, ונמשכה כ 12 שעות.

אחרי שובם מהעבודה היו האסירים מתייצבים שוב למסדר הערב, שלאחריו, הוטלו לעתים קרובות עונשים אישיים או קיבוציים על האסירים. רק לאחר מכן היו האסירים רשאים לפרוש למגוריהם בבלוק ולקבל את מנות הלחם שלהם בלוויית תוספות זעומות ומשקה מימי.

כל אסיר היה זכאי למנה יומית של 350 גרם לחם, 1/2 ליטר תחליף קפה לארוחת בוקר וליטר אחד של מרק לפת ותפוחי אדמה לארוחתה צהריים. הם היו אמורים לקבל 4 פעמים בשבוע גם מנת מרק עם 20 גרם בשר, אך למעשה הם קיבלוהו רק לעתים נדירות. אסירים שנגזר עליהם להתקיים על מנת המזון הרשמית, איבדו משקל במהירות, וסיכוייהם לשרוד פחתו בהתאם.

ב- 7 באוקטובר 1944 מרדו אסירי הזונדרקומנדו, שהיו אחראים על שריפת גופות היהודים. אסירות יהודיות הבריחו למחנה בירקנאו חומרי נפץ מן המפעל אוניון, שעבדו בו. כל המורדים נהרגו במרד ובניסיון הבריחה, שבא בעקבותיו. כחודש לאחר מכן החלו לפרק את מתקני ההשמדה, וההשמדה בגז הופסקה.

ב- 18 בינואר 1945, עם התקרבות הסובייטים, החלו הנאצים בטשטוש עקבות מעשיהם ובפינוי חפוז וחסר סדר של אושוויץ. האסירים אולצו לצעוד ברגל בקור הכבד מתחנה לתחנה, וממחנה למחנה. הם צעדו דרך אוסטריה וגרמניה בלא לבוש הולם, מזון ומחסה, לאורך הדרך מתו רבים מתשישות ומחלות, אלו שלא הצליחו לעמוד במסע, נורו בדרך. כ- 7000 אסירים חולים ותשושים לחלוטין וכמה מאנשי סגל בית החולים נותרו במחנה.

ב- 27 בינואר 1945, בשעות אחר הצהריים, שוחרר המחנה על- ידי הסובייטים.

לפי, אומדן עדכני, 1,100,000 יהודים נרצחו באושוויץ.
 

[ע"פ ישראל גוטמן, "אושוויץ- סקירה היסטורית", אושוויץ- אנטומיה של מחנה מוות, עורכים: ישראל גוטמן   ומיכאל בירנבאום, הוצאת יד ושם, ירושלים תשס"ג, עמ' 33 – 61.]

Joseph Carlebach Institut   מכון יוסף קרליבך
עמוד הבית
ICS בניית אתרים
Fäkultat für Jüdische Studien הפקולטה למדעי היהדות Bar Ilan Universität, Ramat Gan, Israel אוניברסיטת בר אילן