וילנה (Vilna)

בירת הרפובליקה הסובייטית הליטאית. ראשיתה במאה הי"ב. בין השנים 1920-1939 היתה תחת שלטון פולין.

יהודים ישבו בוילנה החל מהמחצית הראשונה של המאה הט"ז. במחצית השנייה של המאה הי"ח הפכה וילנה למרכז תורה, בזמן שחי בה הגאון מוילנה; רבי אליהו בן שלמה זלמן. במאה הי"ט היתה וילנה למרכז השכלה, ובה פעלו עיתונים יהודיים, בתי דפוס, הוצאות ספרים ועוד, כינויה בעת ההיא היה "ירושלים דליטא". גם בראשית המאה העשרים הייתה וילנה מרכז לחיים פוליטייים יהודיים ופעלו בה מפלגת ה'בונד', חוגים של 'חובבי ציון', 'מזרחי' ועוד. ערב מלחמת העולם השנייה היוותה הקהילה היהודית בעיר כשליש מכלל התושבים.

בספטמבר 1939 נכנס הצבא האדום לעיר, אך כעבור שבועות ספורים היא נמסרה לריבונות ליטאית. בחודשי המלחמה הראשונים זרמו אלפי פליטים יהודים משטחי פולין הכבושה לוילנה. ביולי 1940 עם סיפוחה של ליטא לברה"מ, סופחה אליה גם וילנה והפכה לרפובליקה סובייטית. האירועים איפשרו הגירתם של אלפי יהודים לא"י, ארה"ב ועוד. ב 24.6.1941 נכבשה וילנה על ידי הנאצים, ימים ספורים לאחר הפלישה הונהגו גזירות חמורות על יהודי העיר; נשיאת טלאי צהוב, איסור הליכה על מדרכות, חטיפות לעבודות פרך, היתר לקניית מזון בפרקי זמן קצובים בלבד, צמצום חופש הכלכלה והתנועה, הטלת עוצר חדשות לבקרים והקמת יודנרט. 

בחודש יולי אותה שנה נחטפו 5,000 גברים יהודים מהרחוב ומביתם אולצו לצעוד לפונר ושם נרצחו.

בין 31 באוגוסט ל- 3 בספטמבר 1941 נערכה אקציה בוילנה וכ- 8,000 מיהודי העיר נרצחו בפונר, בהם כמעט כל חברי היודנרט. מיד לאחר האקציה גודר האיזור ממנו הוצאו היהודים באקציה והוקמו בו שני גטאות ('גטו 1' ו'גטו 2'), אליהם גורשו כל יהודי וילנה. במהלך הכניסה לגטאות נלקחו כ 10,000 יהודים בפונר ונרצחו שם. בתאריך 1.10.1941 נערכה 'אקציית יום הכיפורים' ובימים שלאחר מכן בוצעו שלוש אקציות נוספות. בשלהי חודש אוקטובר חוסל 'גטו 2' ותושביו מצאו את מותם בפונר.

בסוף חודש ספטמבר 1943, בתוך יומיים חוסל גטו וילנה כליל, מיעוט מתוך תושביו נשלח למחנות ריכוז בלטביה ובאסטוניה. ילדי הגטו כמו גם נשים וקשישים שולחו למחנה ההשמדה סוביבור, שם נרצחו. חולים וקשישים אשר קשתה עליהם התנועה נלקחו לפונר ונרצחו שם. חלק זעיר מאנשי המחתרת הצליח לברוח ליערות.

לקראת נסיגת הנאצים מוילנה הועסקו כ- 80 אסירים יהודים בפתיחת קברי הענק בחשיפת הגוויות ושריפתן, בראשית חודש יולי 1944 אולצו יהודים ממחנות העבודה באיזור להגיע לפונר שם נרצחו.

בתאריך 13.7.1944 שוחררה וילנה על ידי הצבא האדום. לאחר שחרור העיר החלו להתקבץ בה שרידי המחנות, המחבוא והיערות בעיר שהיתה ידועה כפאר המרכז היהודי בגולה נותרו כאלפיים יהודים בלבד.

[ע"פ יצחק ארד, "וילנה", האנציקלופדיה של השואה, כרך שני, הוצאת יד ושם וספרית פועלים, תל-אביב 1990, עמ' 406 – 409.]